גזר דין בתיק ת"פ 3809-06-09

רקע

1.         הנאשם הורשע בהכרעת דין מנומקת בעובדות כתב אישום בארבעה אישומים כמפורט להלן:

2.         באישום הראשון הורשע הנאשם בעבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413 ב' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

            על-פי המתואר ברקע לכתב האישום, מר אהרון דוגה (להלן: " אהרון") הינו בעליה של חברת הבנייה ה.א. דוגה (להלן: " החברה") אשר פועלת בפרויקט בנייה ביישוב מודיעין (להלן: " האתר"). מר אראל דוגה (להלן: " אראל") הינו בנו של אהרון והינו מנהל החברה (אהרון ואראל יכונו ביחד להלן: " המתלוננים"). במועד הרלוונטי לכתב האישום שימש הנאשם כקבלן שירותי עבודות פיתוח בחברה. באותו מועד היה קיים חוב כספי של אראל לנאשם.

            על-פי עובדות האישום הראשון, ביום 22.3.09 גנב הנאשם מהאתר טרקטור מסוג בובקט (להלן: " הבובקט") השייך לחברה, וזאת ללא הסכמתו של אראל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהנאשם מתכוון לשלול את הבובקט שלילת קבע.

3.          באישום השני הורשע הנאשם בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

על-פי המתואר בעובדות האישום השני בתאריך 23.3.09 במהלך שיחה טלפונית בין הנאשם לאראל אמר הנאשם למתלונן "אל תיתן לי לפגוע בך אישית, אתה מבין כל עוד שזה מחוץ לך, תגיד תודה לאל, אני אפגע בך"... וכן: "אתה לא תצא מבית חולים חודשיים, אתה מבין אתה עשית ממני יו-יו בחיים אני לא אשכח לך את זה, איפה שתהיה אני ארדוף אותך, איפה שתהיה.. איפה שתהיה אני ארדוף אותך" וכן "תקליט אותי אני אפגע בך אישית אתה תהיה בבית חולים, אתה מבין, אני אחכה לך ליד הבית עד שתצא מהבית".

4.          באישום השלישי הורשע הנאשם בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

על-פי המתואר בעובדות האישום השלישי בתאריך 24.3.09 שוחח הנאשם בטלפון עם עובד החברה אבי יואב (להלן: " אבי"). במהלך השיחה אמר הנאשם לאבי: "אבי תשמע, אני אפגוש אותו, אני אשבור לו את הרגליים", וכשנשאל ע"י אבי למי ישבור את הרגליים, השיב הנאשם "לאראל".

5.          באישום הרביעי הורשע הנאשם בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

על-פי המתואר בעובדות האישום הרביעי בתאריך 27.4.09 עת היה הנאשם בחדר החקירות בתחנת המשטרה איים לפגוע באראל, בכך שאמר לחוקר צחי שגב בזמן שזה שמר על הנאשם, כי ברגע שהוא ישתחרר ממעצר, הוא יגיע לאראל ו"יכסח אותו".

טיעוני הצדדים

6.         לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד קרן פינקלס, אין מחלוקת כי בין הנאשם לאראל שרר סכסוך כספי, ובעקבות זאת גנב הנאשם בובקט ששייך לאהרון, אביו של אראל, וכן איים לפגוע באראל. הנאשם לא לקח אחריות, והבובקט לא נמצא. לטענת המאשימה, אך כפסע מפריד בין התנהלותו של הנאשם בביצוע עבירה זו לבין ביצוע עבירה של סחיטה באיומים. נכונותו של הנאשם לאיים אף בפני שוטר לפגוע באראל מעידה על העדר מורא החוק. המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם בעבירות האיומים הינו בין מאסר קצר כולל עבודות שירות, לבין 18 חודשי מאסר בפועל. המאשימה ביקשה לאמץ את הרף העליון של המתחם. המאשימה ביקשה לזקוף לחובת הנאשם אף את התנהלותו בניהול התיק, כאשר לטענתה לכל הפחות בנוגע לעבירות האיומים, מדובר בניהול סרק, הואיל ומדובר באיומים שהוקלטו, והנאשם לא חלק על כך שהוא הדובר בהקלטה. בנוגע לעבירת גניבת הרכב, טענה המאשימה כי מדובר ב"מכת מדינה". בנוגע לעבירת גניבת הרכב, טענה המאשימה כי המתחם הינו בין 12 חודשים לבין 18 חודשי מאסר בפועל. אף בעבירה זו סבורה המאשימה כי יש להשית על הנאשם מאסר ברף העליון של המתחם. המאשימה טענה כי מחירו של הבובקט הינו כ- 60,000 ש"ח, והנזק היומי מהעדר עבודתו מגיע ל- 1,300 ש"ח ליום עבודה.

7.         לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד חאלד ושאחי, שוויו של הבובקט נמוך מזה שטענה המאשימה. לטענתו הייתה מחלוקת כספית בין המתלוננים לנאשם, והמתלוננים נותרו חייבים לנאשם לא פחות מ- 30,000 ש"ח. לטענת ב"כ הנאשם, ככל שהמתלוננים מעוניינים להגיש תביעה אזרחית, הם רשאים לעשות כן. הנאשם נעדר הרשעות קודמות, הינו אדם נורמטיבי, יליד 1980, אשר סיים תואר ראשון ושני. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם עובד בהפקת סרט, ואף אמור להתחיל לעבוד כמורה בבית-ספר תיכון. בהשלמת טיעוניו בכתב, הוסיף ב"כ הנאשם וטען כי אראל נותר חייב לנאשם סך של 59,000 ש"ח. עוד נטען כי שלוש עבירות האיומים בוצעו במועדים סמוכים זה לזה, ועבירות האיומים קשורות לעבירת גניבת הרכב, כך שכל האישומים מהווים מסכת אחת. לטענת ב"כ הנאשם, המעשים האמורים אינם מאפיינים את התנהגותו, הואיל ומדובר באדם משכיל בעל תואר שני, אשר תרם ותורם לציבור, בעבודה כמורה בתיכון ובהפקת סרטים. לפיכך, עתר ב"כ הנאשם להסתפק בהטלת מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי מרתיע, וקנס כספי נמוך.

8.         הנאשם עצמו טען כי הוא אדם משכיל, בעל תואר ראשון ושני, תורם לציבור, ועובד כמורה בתיכון, ואף מכין תלמידים לבגרות. מעולם לא הורשע קודם לכן. כיום הוא עובד בבימוי סרט.

דיון וגזירת הדין

9.         בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן , הערך החברתי אשר נפגע כתוצאה מעבירת גניבת הרכב הינו הפגיעה בזכות הקניין של הפרט. זכות האדם לקניין הינה זכות חוקתית, והנאשם פגע בה בכך שגנב את רכבו של המתלונן. ערך מוגן נוסף קיים בעבירת האיומים, והינו זכותו של אדם לשלוות חייו. לכל אדם קיימת זכות שלא יאיימו לפגוע בו.

10.        בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי מדובר בפגיעה ממשית. יחד עם זאת, יש להדגיש כי מקרה זה אינו דומה למקרים הטיפוסיים-המקובלים של גניבות רכב. במקרה דנן מדובר בניסיון של הנאשם לגבות חוב שהגיע לו כדין מהמתלונן באמצעות נטילת הבובקט, ואין המדובר בגניבת רכב "רגילה". לפיכך, אף קיים קושי להקיש מהפסיקה המקובלת בעבירות של גניבות רכב על המקרה דנן (ר' והשוו, בע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל (פורסם באתר הרשות השופטת, 15.5.06; בש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (פורסם באתר הרשות השופטת, 8.1.10)).

11.        החומרה הקיימת במקרה דנן נוגעת להתנהגות הנאשם אשר ביקש לפתור סכסוך עסקי בדרך של עשיית דין עצמית. הנאשם גבה את חובו מאראל באמצעות נטילת הבובקט שלא כדין, ואף איים על אראל כדי לגרום לו לשלם את חובו. יש להוקיע התנהגות פסולה זו. בנוגע לאיומים יש לציין כי מדובר באיומים חמורים במספר מקרים, כאשר באחד המקרים הנאשם אף הרהיב עוז לאיים בפני שוטר לפגוע באראל. התבוננות על התיק בכללותו בעבירות הגניבה והאיומים גם יחד מעלה כי המרחק בין המקרה דנן לבין עבירה של סחיטה באיומים אינו רב.